הרת עולם / יפה בניה

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם / הַיּוֹם יַעֲמִיד בְּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם / אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים / אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים / אִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת / עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ / וְתוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ / קָדוֹשׁ

"היום הרת עולם" הוא פיוט עתיק, שאין אנו יודעים מי מחברו, והוא נאמר לאחר תקיעות השופר במהלך תפילת המוסף של ראש השנה. פיוט המחבר ושוזר בגלוי ובסמוי את רכות הרחמים באימת הדין – נע בעדינות בין שני הפנים הנוגדים והמשלימים של ראש השנה.

הפיוט פותח בביטוי חודר בטן ולב, המעורר שגב ואימה - "היום הרת עולם", שבהשראתו התגלגלו לעברית המודרנית הביטויים "הרה גורל", "הרה סכנות" ועוד. מקור הביטוי בדברי הנביא ירמיהו, אשר במצוקתו מקלל את יומו ואת האיש אשר בישר את דבר לידתו לאביו, בעוד שהוא היה מבכר להפוך את רחם אמו להרת עולם:  אָרוּר הַיּוֹם, אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ:  יוֹם אֲשֶׁר-יְלָדַתְנִי אִמִּי, אַל-יְהִי בָרוּךְ. אָרוּר הָאִישׁ, אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת-אָבִי לֵאמֹר, יֻלַּד-לְךָ, בֵּן זָכָר--שַׂמֵּחַ, שִׂמְּחָהוּ. וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, כֶּעָרִים אֲשֶׁר-הָפַךְ ה' וְלֹא נִחָם; וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר, וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-מוֹתְתַנִי, מֵרָחֶם; וַתְּהִי-לִי אִמִּי קִבְרִי, וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם (ירמיהו כ, יד-יז).

המעבר מ"רחמה הרת עולם" אל "היום הרת עולם" משנה את משמעות המלים מן היסוד.  בדברי ירמיהו "הרת עולם" משמעו הרה לעולם, לנצח, הריון בלי לידה. בפיוט משמעו הוא הריונו של העולם: "עולם" במשמע "תבל" ולא במשמע "נצח" או "לנצח". בפיוט נקשרים השגב והאימה ליצירת חיים, להולדה, לנוראות ההוד של הבריאה, של נס הבריאה. וכך, אף שהביטוי "הרת עולם" משאיר בתוך פיוט העוסק ביום לידתו של העולם רישומים של רגש יראה מכביד ומותיר הד לאימה ולשגב המצמיתים של המקור - בכל זאת הוא  מרומם את הפיוט אל שמחה של התחלה כבירה,  אל ראשית העולם.

היום הרת עולם, יום לידתו של העולם. עם הדימוי הזה אנחנו נכנסות לשדה נשי, אימהי, גופני, עגול כמתאר הרחם. הנשיות מתעצמת מכוח נקביות מילת התואר "הרת", שבכלל אין לה הגיון דקדוקי בתוך ההקשר הלשוני שעוטף אותה, שהרי גם "היום" וגם "עולם" הן מלים בזכר. היום מתדמה לאישה ההרה את העולם. נדיר למצוא במקורותינו תיאור של בריאת העולם במטפורות נשיות של הריון והולדה. לכן דימוי ראש השנה כיום הריונו של העולם צובע את הפיוט בצבעים מפתיעים ויוצר ניגודים מורכבים ואיזונים עדינים ושבירים בתוכו.

המשכו של הפיוט מפתח עוד את היחס ההורי של אלוהים לעולמו ולברואיו, אבל תוך כדי מעבר וחזרה אל השדה המקובל וה"בטוח" יותר של יחסי אב ובניו: אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. ובכל זאת, גם כאן הזירה הנשית לא נעלמת, והיא נוכחת באופן סמוי במצלול המודגש של "רחמנו כרחם אב על בנים" - בתוך השדה הלשוני של הרחמים נשמעת, פעם נוספת, הרחם הנשית.

הפיוט מסתיים בהתבטלות המוחלטת בפני קדושת האלוהים, ובנוכחותו החובקת כול: וְתוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ / קָדוֹשׁ (בנוסח האשכנזי הפיוט מסתיים בשתי מלים: "קדוש איום", בעוד שהנוסח הספרדי "מרכך" את סוף השיר ומסתפק בפנייה "קדוש", אולי מתוך כוונה לחזק את ממד הרחמים ולהחליש את אימת העמידה בפני ה').

בעולם האנושי יש משמעות "הרת-עולם" להבדל שבין יחס של צמיתות ליחס של הורות, שבין יחס של אב ובניו לבין יחס של אדון ועבדיו. המשמעות הזו נמצאת בסוג החברה האנושית שכל אחד מן היחסים האלה מעצב, ובאפשרותן של הסולידריות והאחווה בין בני האדם. תודעת אופי היחס שבין אלוהים לאדם משפיעה על אופי היחסים שבין בני האדם. "אם כעבדים" - חברה אנושית של עבדים היא חברה של יחידים בודדים ומבודדים, הנושאים עיניהם אל השליט והמבט הוא אנכי, היררכי, כלפי מעלה אל האדון. "ואם כבנים" – זו חברה המאפשרת את האחווה; אם כל יצורי עולם הנם בנים לה', כי אז הם אחים זה לזה. המבט אינו צריך להתקבע כלפי מעלה – הוא יכול לפנות לרוחב, אל בני האדם האחרים. תודעה של אחווה (בין אם היא נובעת ממקור דתי בין אם לאו) היא הבסיס להכרה בשוויון ערך בני האדם כולם, ולמאבק למימושו של שוויון הערך הזה במישורי הקיום החברתי האנושי.

בני האדם כולם - שכן אף שהפיוט "הרת עולם" מעוגן בזמן היהודי, בתפילה היהודית ובשפה העברית, הוא בד-בבד אוניברסאלי באופיו ועוסק ב"כל יצורי עולם". וזאת, לפני שהתעטפנו בעטיפות הזהות - ההיסטורית, החברתית, התרבותית, הלאומית. אותן עטיפות שמכוחן יש לנו אוריינטציה בעולם, שאין לנו שם בלעדיהן והן חיוניות למעשינו בעולם, לחתירה ולמאבק המתמיד: אם להיטיב את מצבם של בני האדם, להפחית כאבים ולאחות שברים, לייצר מבנים של רווחה וחירות והכרה; ואם לייצר חומות ומחיצות וגדרות של הפרדה ועוינות ושנאה, להעמיק פערים ולחזק מבנים ויחסים של ניצול ופגיעה.  

"היום הרת עולם" הוא הזמנה לחזור בתודעה אל רגע הבריאה, גם בריאתנו שלנו – הפלאית, הנשגבת, נס היוולדנו. אותה פליאה המזכירה לנו את השותפות היסודית בין כל בני האדם, שכולנו נוצרנו בצלם אלוהים, כולנו נוצרנו מרחם.

קהילת ספרדית דגל יהודה נוהגת על פי מסורות הספרדים ויוצאי ארצות האסלם, ברוח של מתינות עם נאמנות למסורת ישראל | משנת התש״ס 2000

  • SoundCloud Social Icon
  • WA
  • YouTube Social  Icon
  • Facebook Social Icon
  • LinkedIn Social Icon

קהילת ספרדית דגל יהודה ע"ר 87654321 | הזכויות שמורות לעמותה © 5760\2000
עצת מדיה דיגיטלית על ידי טוגת'ה‎twogether_‎